על יותר משוכלל ועל שכלול מיותר

העולם שלנו היום נוח מאוד ונעים, למעצבים בעיקר. איננו צריכים למתוח קוים בסרגל, למדוד שטחים במילימטרים ולצייר עיגולים בעזרת מחוגה. אנו גם לא צובעים במכחול וגם לא במכחול אוויר. העבודה שלנו קלה, נקייה, ואינסוף אפשרויות חדשות גלומות בה. מספר תוכנות משוכללות – ואנחנו מסודרים, כמובן בהנחה שאנו יודעים למצות את אינספור האפשרויות שהן מציעות.

אבל כמו בכל דבר – אם הולכים מידי רחוק זה כבר לא טוב.

נתאר לעצמנו את התוכנה המשוכללת שתושק בעוד מספר שנים, מן הסתם. בתוכנה הזו אנו מטעינים את דרישות הלקוח, הטון והסגנון שאנו רוצים, ומספר נתונים טכניים – מעין בריף כזה. התוכנה מעבדת את המידע, מציעה לנו מספר כיוונים – ופולטת מספר סקיצות שנשלחות ללקוח. לאחר מכן נצטרך להכניס רשימת תיקונים לטופס מיוחד שיעשה לנו וללקוח חיים קלים יותר – התיקונים יבוצעו במהירות והמוצר המוגמר ימלא את לבנו בגאווה.

האם מישהו מאתנו יחשוק בתוכנה שכזו? סביר להניח שלא. ולא בגלל העובדה שאנו אוהבים את העבודה שלנו או חוששים שלא יצטרכו בנו יותר. הסיבה לכך פשוטה לחלוטין – אנו רוצים שליטה מלאה בעיצוב שלנו, ולא שמישהו אחר ישתלט עליה.

לזה בדיוק קוראים ללכת רחוק מידי, וזה כבר לא טוב.

– – –

אם הייתם שואלים אותי, תוכנה משוכללת ומקצועית היא כזו שמביאה למשתמש בה אפשרויות רבות, אך משאירה את השליטה המלאה בידיו. ככל שהתוכנה היא יותר "ידנית" היא אולי מסובכת יותר, אך מתאימה למקצוענים יותר. ברגע שהתוכנה הופכת להיות "אוטומטית" היא בודאי מתאימה לחובבנים או למתחילים.

– – –

כמה שנים חלפו מאז הפסקנו לעצב בידינו אות אחר אות עבור עיצוב כלשהו? אז, כשהשתמשנו בלורדים קליגרפיים, משרטטים את האותיות בלשון משורבבת כשאגלי הזיעה מבצבצים ממצחנו, יכולנו להכניס לתוך כל זה מסר. כשמעצב מקצועי ואיכותי מהעבר רצה ליצור עיצוב רך, הוא צייר בידיו אותיות רכות ונעימות, שהשתלבו בדיוק עם האווירה של העיצוב. כשרצה ליצור עיצוב רציני, שרטט אותיות נוקשות שהשתלבו בסגנון הכללי של אותו עיצוב.

והיום? הכל פשוט וקל. יש לך ספריית גופנים? אז מה הבעיה? כותבים את המילה הרצויה ומתחילים לדפדף, מסתכלים בקטלוג המוכן, לא משנה באיזו דרך – בסוף אנחנו בוחרים מן המוכן. ואחר כך מתחילים, או ממשיכים, לעצב את שאר המרכיבים הקיימים בעיצוב. כעת כל העיצוב מותאם לסגנון הגופן שנבחר, שאמור לשדר את מה שדמיינת. אז נכון שהסגנון הוא פחות או יותר מה שתכננו, אבל לא פעם מבליחה המחשבה הזו – חבל שאנו לא יודעים להכין פונטים לבד, או שזה מסובך ליצור פונט נפרד לכל עבודה, כזה שיתאים בדיוק.

– – –

האמת היא שזה לא בדיוק ככה. אין שום צורך ליצור עבור כל עבודה פונט נפרד ומותאם. במעקב אחרי עבודות של גדולי מעצבי העל בעולם אנו רואים שימוש קבוע במספר מועט של גופנים, איכותיים וטובים, שמקבלים את אופיים מהעיצוב הכללי.

אם נמשיך להעמיק נגלה שמעצב מקצוען לא נותן לצורניות של האות לשלוט בעיצוב שלו, הוא יוצר קונספט בעצמו, ומשתמש בפונט כדי להשלים. חברות היוצרות פונטים צורניים, דומיננטיים ושולטים, מסתמכות בדרך כלל על הציבור הרחב המבין פחות, אותו ציבור שמחפש חיים קלים וקיצורי דרך, ומעדיף אות בעלת קונספט בולט שיתאים לעיצוב אותו הוא אמור לעשות.

מקצוען אמיתי עובד בדיוק הפוך. הוא לא משתמש בקונספט של הפונט, אלא משקיע בעיצוב, יוצר קונספט ומשלב את הפונט המתאים לו.

מקצוען כזה ניגש לפונטייפ. פה יש לו מגוון פונטים בעלי תכונות ושכלולים שאינם קיימים בשום מקום אחר, מושלמים ומתקדמים מכל בחינה, אך חסרי תכונת אופי אחת: הם אינם שתלטניים.

הגופנים של פונטייפ משתמשים בכלים המקסימאליים לעיצוב וליצירת קונספט – בכוחותיו של המעצב בלבד. כל פונט כזה מלא באפשרויות "ידניות" שאינן מסתמכות על "קיצורי דרך" אוטומטיים וחסרי ערך, הנוטלות מהמעצב את חופש העיצוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *