שפת גוף ושפת גופן

אין מילה משוכללת יותר מ"נו". הברה אחת בסך הכל, אבל בעלת משמעויות רבות. "נו" מתפרשת כמילת זירוז וכהתעניינות, כגערה וכהבעת חוסר אמון. לפעמים היא בקשה ולפעמים סימון שאנו לא יכולים עכשיו לדבר.

המפתיע שבכל זה, שאיננו צריכים לחשוב לפני שאנו מפרשים מה כוונת האדם שמולנו בעת שמוציא מפיו את המילה הזו. הטון, הקצב בו היא נהגית, תנועות הידיים שמלוות אותה, המבט בעיניים ואפילו זווית הראש – מעניקים את המשמעות ל"נו" המדובר.

נו, אז מה זה אומר בעצם? זה אומר שלשפת הגוף ישנה חשיבות רבה, והיא אף רבה יותר מהחשיבות שיש למילים עצמן! ננסה לנזוף במישהו בטון חייכני או להחמיא לו בטון יבש וביקורתי, ונראה את התוצאה הזו בשטח. המוח שלנו מפרש את שפת הגוף לפני שמפרש את המילים, כפי שהוכח גם בבדיקות מוחיות. 

כאשר אנו עומדים מול מודעה מעוצבת, למשל, עוד לפני שאנו קוראים את המילים באופן מילולי, המוח שלנו מפרש את הטון שלהם, בדיוק כמו בשיחה פנים מול פנים.

כאשר נעמוד מול אדם שמתלהב נוכל להרגיש מיד את ההתלהבות, לפי שפת הגוף שלו. קל מאוד לפרש את שפת הגוף, גם למי שאינו מומחה גדול. אבל לייצר שפת גוף מתלהבת זה כבר קשה יותר. אם נרצה להביע התלהבות, אולי נוכל לכוון את הטון שיישמע מתלהב מספיק, אבל ללא מודעות לתנועות הידיים הנכונות, למבט הנכון, לעמידה, לקצב המילים ולעוד סימנים שיתפרשו על ידי בן שיחנו, לא נקבל את האפקט המתאים.

בדיוק כך, קל מאוד לפרש את הטון של המודעה, גם למי שאינו מעצב כלל, אבל לייצר שפת גוף אמינה ומשכנעת, שתוביל להבנת העיצוב ולהרגשה הנכונה אצל המתבונן, זה כבר מורכב יותר.

– – –

יש אנשים שמסתפקים ביצירת הטון המתאים. צעקה נאמרת בקול, וזה מספיק להם. גם בעיצוב אפשר לכתוב באותיות גדולות, אבל מעצב אמיתי לא יסתפק בזה.

מעצבים אמיתיים יודעים שמעבר למשחקי גודל של הכתב, יש חשיבות רבה לצורה של האותיות. הם בודקים מה משדרת צורת האותיות – האם הן נוקשות? האם הן רכות? ילדותיות? מדפדפים בספריית הגופנים, בוחנים, ובהתאם לכך בוחרים את הגופן המתאים לשדר שרוצים להעביר.

זה דומה למי שמסתפק ביצירת הטון המתאים, אך שוכח להביט על כפות ידיו בעת שהוא מדבר. אם תהיה סתירה בין תנועות ידיו הרגועות לטון המתלהב – בן שיחו ירגיש את הדבר. מקצוען אמיתי ידע להתאים את כל נתוני שפת גופו כדי לשדר את המסר הרצוי.

כך גם מעצב מקצוען. הוא יתאים את "שפת הגופן" על כל מרכיביה למסר אותו רוצה להעביר. לא יסתפק רק בטון, בצורניות של הכתב, אלא יתייחס גם לזרימה, למקצב, לצבע הטיפוגרפי שהגופן נותן. מעצב מקצועי יבחר גופן לפי הסתכלות על פסקה שלמה, ויהיו גופנים שיפסול למרות הצורניות המתאימה שלהם, בשל העובדה שהמקצב לא מתאים להרגשה. יתכן שהוא אפילו לא ידע להגדיר מה בדיוק מפריע לו בפונט הזה, אבל הוא ירגיש את זה, בזכות ניסיונו.

עד היום היו מי שאמרו שקשה מאוד ליצור טיפוגרפיה עברית מקצועית, והיו ש"ברחו" ליצור טיפוגרפיות מדהימות בשפות לועזיות שונות. סיבות שונות נתנו לזה, החל מצורת האותיות העבריות השונה מאלו הלועזיות וכלה בחוסר מקצועיותם של המעצבים הישראליים.

אך הסיבה האמיתית היא פשוטה: מעצבי הפונטים הישראליים לא יצרו עדיין פונטים בעלי אופי אחיד בכל מרכיביהם. הדגש הושם עד כה על הטון בלבד, על הצורניות. לזרימה ולמקצב ניתנה התייחסות מזערית, אם בכלל. מעבר לכך – המשקלים השונים היו עיבוי בלבד של האות, בלי התייחסות לצבע שזו נותנת ולאופי שמתקבל.

מקצוען אמיתי יביט בספריית הפונטים של פונטייפ, ויבין את ההבדל. בשימוש בפונטים הוא ירגיש את התענוג בהעברת מסר באופן מושלם ללא סתירה. למי שמבין בעיצוב, זה תענוג של ממש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *